במכתבו מתאר כת”ר את דרך החינוך של ארגון “ישורון” שנוסד בארץ צרפת לפני כמה שנים, שהוא מתנהג עפ”י שיטת החינוך שהי’ נהוג במדינת אשכנז לפני החורבן, ועכשיו קמו נגדו עוררים מצד חוג ידוע של חרדים, אשר לפי דעתם אין הדרך הזאת לפי רוח היהדות… (והשיב) ערעורי החרדים בוודאי יש להם על מה לסמוך, שהרי עפ”י דין תורה צריך להפריש אנשים מנשים כדי שלא יבואו לקלות ראש… מכל מקום, כשנשאלתי ע”ז ממנהלי “ישורון” הוריתי להם שימשיכו את פעולתם עפ”י הדרך שהתוו להם גדולי אשכנז, שהיו צדיקים גדולים וכל כוונתם היתה לשם שמים, להציל את הנוער מסכנת הטמיעה שהתפשטה באשכנז בימיהם ועל ידי כך הצילו כמה נפשות מישראל והצליחו לקרבם לתורה וליראת שמיים. וגדולי אשכנז היו בקיאים ומומחים בחכמת החינוך ולכן הצליחו במעשיהם להקים דורות שלמים של בעלי יר”ש והשכלה חילונית כאחד, מה שלא עלה בידי גאוני גדולי ליטא ופולין, לפי שלא ידעו לכונן את החינוך עפ”י תנאי הזמן. וידוע מה שסיפר הגאון מהר”י סלנטר זצ”ל בשובו מאשכנז ושם נזדמן עם הגה”צ ר”ע הילדסהיימר זצ”ל וראה אותו מרצה שיעורים בתנ”ך ושו”ע לפני נשים צעירות ובתולות. וכה אמר: אם יבוא מי מרבני ליטא להנהיג כן בעדתו, וודאי שיעבירו אותו מכהונתו, וכן הדין. מ”מ הלואי שיהי’ חלקי בגן עדן עם הגה”צ ר”ע הילדסהיימר. והטעם הוא משום “עת לעשות לה’ הפרו תורתך”, כמו שנבאר להלן…
והנה רבני פולין ואונגרן שנתגלגלו למדינת צרפת רואים את המנהגים החדשים שהנהיגו חרדי צרפת עפ”י שיטת גאוני וצדיקי אשכנז, והם מוחים נגדם בעוז, לפי שמנהגים אלו הם נגד דינים מפורשים בגמ’ ופוסקים, כנ”ל. אולם אין הרבנים הנ”ל בקיאים בתנאי החיים השוררים במדינת צרפת ואינם רואים את המצב הירוד של היהדות שם. להיפך, בדרישותיהם הם מעמידים בסכנה את התפתחותו של הארגון הזה, אשר כבר הצליח הרבה בפעולתו החינוכית, כמו שתיאר כת”ר במכתבו וכל דבריו הם כנים ואמתיים, וזה ידוע לכל…
ועכשיו אני רוצה לבאר את הבעיות העומדות על הפרק מצד ההלכה… ומה שנוהגים לשיר ולזמר זמירות קודש בנים ובנות יחד – כבר נשאלתי ע”ז ממנהיגי המחנות, והשבתי להם, כי בבואי לברלין ראיתי בבתי החרדים מזמרים אנשים ונשים יחד זמירות קודש בשבת, והשתוממתי למנהג זה שהוא נגד דין מפורש באו”ח סי’ ע”ה סע’ ג’, שקול זמר אשה בשעת ק”ש אסור… ומטעם זה ערערתי נגד מנהג זה שנהגו חרדי אשכנז. ואולם אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק ר”ע הילדסהיימר ז”ל וכן הגרש”ר הירש ז”ל בפרנקפורט על נהר מיין התירו בזמירות קודש לזמר יחד, והטעם משום דתרי קלא לא משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין חשש איסור, אבל לא נחה דעתי בזה וחפשתי ומצאתי בשדי חמד מערכת קול, שהביא בשם רב ספרדי להתיר זמירות קודש של אנשים ונשים יחד…” (אמנם דעה זו לא נמצאה בשדי חמד).
אח”כ הביא דעות שאם לא מכוונים ליהנות מותר, וכתב “וא”כ יש לומר שבזמירות קודש אין לחוש שיתכוונו להנות מקול אשה… מ”מ יש מקום לומר, שבזמירות קודש הזמר מעורר רגש קודש ולא הרהור עבירה. ועי’ בב”י שהביא בשם רב האי גאון, שאף בשעה שמנגנות אם יכול לכוון לבו לתפלתו בענין שאינו שומע אותה ואינו משים לבו לעי’ אין לו להפסיק קריאתו. ועי’ באוצר הגאונים לברכות שהביאו, וכן בחידושי הריטב”א לקידושין כתב, שהכל לפי מה שהוא אדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואינו מעלה טינא בלבו כלל מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש, והיינו ההוא דבבא מציעא פ”ד, א ר’ יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה ובכתובות י”ז, א ר’ אמי [בד”ו: ר’ אבהו] כו’ נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה וכו’ ולא חיישי להרהורא מטעמא דאמרן, אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול, עכ”ל…
ויש עוד סניף להתיר זמירות קודש עפ”י מה שכתב הרמ”א באבהע”ז סי’ כ”א, שכל שאינו עושה דרך חיבה רק כוונתו לשם שמים, מותר. ומקור דבריו בתוס’ קידושין פ”ב, א ד”ה הכל לש”ש, שע”ז אנו סומכים השתא שאנו משתמשים בנשים, ואף שיש לחלק בין שימוש בנשים ובין שמיעת קול זמר, מ”מ יש לומר כיון שהמזמרים זמירות קודש ג”כ מתכוונים לש”ש, כדי לעורר רגשות דתיים אצל הבנות ולטעת בלבם חיבה לקדשי ישראל, יש לסמוך על המקילים.
ולכן הוריתי למנהיגי הארגון “ישורון” שיכולים לסמוך על גדולי אשכנז, שהיו בקיאים בחכמת החינוך וידעו רוח בנות הדור שהתחנכו בבתי ספר ולמדו לשונות ומדעים, שיש להן רגש של כבוד עצמאי והן רואות עלבון ודחיפה לחוץ למחנה באיסור שאוסרים עליהן להשתתף בזמירות קודש. ולכן התירו לנשים להשתתף בזמירות של שבת. ואנו רואים ויודעים כי גדולי אשכנז הצליחו בחינוך הבנות ונשים צעירות יותר מגדולי שאר הארצות. ובאשכנז ראינו נשים מלומדות ובעלות דרגא השכלה גבוהה, שהיו חרדות על דת ישראל ומקיימות את המצוות בהתלהבות. ומשום כך אין אני מרהיב לאסור מה שהתירו הם, ובכגון דא נאמר עת לעשות לה’ הפרו תורתך. וכעין מה שכתב המרדכי: ובעונותינו שאנו מפוזרים בארצות שונות ועת לעשות לה’ הפרו תורתך הלכך אין אנו נזהרים מללמוד בשמיעת שיר נשים ארמאיות, והובא במעיו”ט בברכות שם. ואף שיש לחלק בין הנושאים, מ”מ הטעם אחד הוא, שבארצות כמו אשכנז וצרפת הנשים מרגישות עלבון ופגיעה בזכויותיהן אם נאסור עליהן להשתתף בעונג שבת ע”י זמירות קודש. ודבר זה מובן למי שמכיר טבע הנשים במדינות הללו. והאיסור יוכל לגרום לריחוק הנשים מן הדת, חלילה.
